ישראל איום

החינמון "ישראל היום", מצליח להשחיל בשני מקומות שונים ידיעה די זהה על לחם "אריאל". ההתייחסות הראשונה היא בעמוד 25, מדור הכלכלה, והשנייה בעמוד 29, אותו מדור. האם:
א. עורך מדור הכלכלה לא ממש סגור על מה מופיע איפה
ב. אין עורך למדור והכל נכנס
ג. יש לחינמון אינטרס לדחוף את הסיפור

בתשובתכם, שימו לב כי מדובר בידיעה בעלת אופי פרסומי/צרכני – מדובר במוצר חדש – וכן לאופי הכללי של העיתון.

לגבי אופיו של העיתון, ניתן להעזר בידיעה הבאה:

בג"ץ פסל עתירה לשלול את אזרחותו של ח"כ לשעבר עזמי בשארה החשוד במסירת סודות מדינה לחיזבאללה בזמן מלחמת לבנון. הסיבה לדחיית העתירה: לא קיים חוק על פיו ניתן לפסול פנסיה לח"כ שעבר עבירה בטחונית, וחוץ מזה הסמכות לפסילת אזרחות מצוייה בידי משרד הפנים (אליו לא פנו העותרים) וחוץ מזה, עדיין לא הוגש כתב אישום כנגד בשארה.

עד כאן העובדות (המופיעות בכתבה), הכותרת?

חשוד בסיוע לאויב – וימשיך לקבל פנסיה
בימין זועמים: "בושה שבג"ץ נותן את ידו למחדל"

מאוחר יותר, בעמוד 38, מתפרסם טור מאת אדם בשם שמעון צ'רנוחה, המכונה "מי זה?" שכותרתו "להרעיב את השבעים: רוצה לתקן את בית"ר ירושלים". הטור, כיאה למשנה סדורה, מפרט את הסיבות לכשלון, מנמק ואף מציע פתרונות לרוב. לדוגמה, על התנהלות המאמן:

יצחק שום מפגין חולשה וחוסר מנהיגות, מרגישים את זה בשפת הגוף שלו וזה מקרין על השחקנים. הוא איבד את האוטוריטה שלו אחרי התבוסה באירופה והיה צריך להתפטר אחרי המשחק בפולין ולא להיאחז בקרנות המזבח.
שמות כישרון ויכולת לא מבטיחים ניצחון. רק שילוב של יעילות, רצון, לחימה, הקרבה, שאפתנות ודבקות במטרה – זו הנוסחה המנצחת.

או במילים אחרות – יא וואראדי.
הבטחה: אם אי פעם תהיה בבעלותי קבוצת כדורגל, ולאחר שיושלם הסגל המקצועי והניהולי, יבוצע הנוהל הבא.
ראשית, הגדרת סמכויות ברורה לכל אחד ואחד, מי יושב איפה, ועושה מה, ומי מעל ומתחת מי. ושנית, הודעה לכל הנוגעים בדבר: למאמן יש סמכות וגיבוי מלאים, גם אם נרד ליגה. ולאחר מכן, שלום ולהתראות בעונה הבאה. הצלחה מובטחת. בבית"ר, בה יציבות המערכת היא פועל יוצא של מצב רוחו של הבעלים, אין לאף גורם יכולת לדעת מה הסמכות שלו ומה מרווח הטעות שלו. התוצאה, כנהוג במחוזותינו, היא זלזול מופגן של השחקנים, שגם בימים רגילים לא סובלים מהשקעת יתר, ואובדן סמכות של צוות האימון. וכבר שנו חכמים: קל יותר להחליף מאמן מאשר 22 שחקנים.

ומעבר לכך, סיסמאות גם לא מנצחות משחקים. הלאה:

לגבי גאידמק, אני חושב שהוא נכשל בבחירת היועצים המקצועיים שלו והמינויים שלו בבית"ר. הוא הלך על יחסי ציבור ולא על מקצוענות, והראיה לכך היא שאנשים לא מקצועיים ניהלו את המערכת.

קורס מזורז ברטוריקה, לוגיקה ותחביר יעזור כאן?
נניח כי כוונת המשורר היא "והתוצאה היתה ש" ולא "הראיה לכך". עדיין, אם אכן "הלך" גאידמק על צוות יחצ"ני ולא מקצועי, ואכן זכה לקבל שירות יחצ"ני ולא מקצועי, הרי שכלל לא נכשל בבחירתו, נהפוך הוא.

ולפני סיום, מילה טובה:

כדורגל זה משחק שצריך לרוץ בו הרבה ומהר… מאמן הכושר, דרור שמשון, נכשל עם תוכנית האימונים. לא ייתכן שאחרי שני מחנות אימון באירופה… הקבוצה בכושר גופני ירוד. לא יכול להיות שהמרחק בין הבלם האחורי לבין החלוץ המרכזי יהיה 70 מטר כאשר בכדורגל המודרני המרחק צריך להיות מקסימום 40 מטר

תכל'ס, צודק. המרחק בין ההגנה להתקפה צריך להתייצב על כ30 – 40 מטר כאשר המרחק בין השחקנים הקיצוניים לא יכול לעלות על 40 מטר. אלא מה? נראה אותך מריץ את השחקנים.
לגבי הקטע הקודם של מה הייתי עושה? לא בדיוק נכון. עוד דבר שהיתי עושה, לו הייתי בעל קבוצה, היה להודיע לכל השחקנים כי מהיום, ובמשך כל יום, 2 אימונים, אחד כושר, אחד כדורגל + ריצה יומית. מי שיזייף, יעוף, ואפילו במחיר של להשאר בלי סגל. אין שום הצדקה לכך ששחקן המרוויח עשרות ומאות אלפי שקלים בעונה לא ישקיע את המינימום שמשקיע כל ספורטאי אחר בעולם. ריצה של מס' קילומטרים בבוקר + אימון כושר, ואימון כדורגל בצהריים במשך 6 ימים בשבוע הוא מחוייב המציאות. לא סתם שחקנים רצים מהר חזרה מאירופה, שם מכריחים אותם לרוץ. אם צ'רנוחה יצליח להריץ את שחקני בית"ר, או שחקני איזו שהיא קבוצה בארץ, כל הכבוד לו. עד אז, שמענו.

ולסיום:

לסיום רציתי לומר שיש לי את הרצון, הידע והיכולת להפוך את בית"ר לקבוצה עם לחימה, שאפתנות ומחויבות לסמל, כמאמן בצוות המקצועי.

ואני רציתי לומר שיש לי את החזון, המחוייבות והאמונה במר צ'רנוחה, ולו רק לראות את הפנים שלו אחרי ששחקני בית"ר ידשדשו את דרכם לעוד הפסד. ובבנין ישראל ננוחם.