אין נביא בעירו

ובכלל, דומה שטורי הדעות ב"ישראל היום" הופכים מעוד וריאציה על זה שצועק ביציע למעין מדור ספרותי-נסיוני בו הכותבים חולקים עמנו סירה השטה במורד זרם התודעה שלהם.

רק אתמול התרעמתי על הפרשן שלמה שרף שמרשה לעצמו לבקר את מוסדות הקבוצה מכבי תל-אביב בלי גילוי נאות על עברו בקבוצה, והנה שרף שוב מנתח את עלילות הקבוצה, וראו זה פלא, גם הפעם (על הסיטואציה הבעייתית של נמני: מספר 8 חשוף בצריח – עמוד 33) אין תזכורת לעבר המשותף. ולמרות שהפעם חורג שרף ממנהגו ואף מאחל הצלחה למאמן-מנג'ר החדש של מכבי ת"א, אבי נמני, עדיין הטעם המר נותר בפה, אלא שמהר הוא נפלט מהתודעה בשל התנסחויותיו המוזרות של שרף:

רן בן שמעון הלך הביתה כי הוא טעה …
גיז'רמו ישראלביץ שבו הוא ממש התעלל כשהציב אותו כמגן שמאלי – עמדה בעייתי שעליה הוא הוזהר, אבל בחר להתעלם

הופ! מעניין. האם מדובר פה בסקופ מבית מדרשו של שרף? האם הוזהר בן-שמעון ע"י גורמים בהנהלת מכבי ת"א שלא להציב את ישראלביץ' בעמדת המגן השמאלי, ובשל סירובו להיכנע פוטר? או שמא בחוזהו של ישראלביץ' היה סעיף שבו התחייבה מכבי ת"א שלא להציבו בעמדה זו, והמזהיר הוא עורך דינו של השחקן?

או שמא המזהיר הוא שרף עצמו, בתפקידו כנביא בשער?

וכפי שצפיתי לפני פתיחת העונה, הוא לא מסיים אותה במכבי

בלי קשר לתחביר המוזר, הרי שפסקה זו בהחלט מלמדת על החשיבות העצמית שאותה מייחס לעצמו שרף. לא רק שהוא טופח על שכמו ושמח בנפילת רעו, ולו רק כדי לשבח את יכולת ראיית העתיד שלו, הרי שהוא גם מציין "אם היה בן-שמעון מקשיב לי, לא היה עף", כלומר שרף מוצג כמקהלה בטרגדיה היוונית, ודבריו, דברי נבואה ותוכחה.

אבל, אם היה בן-שמעון מקשיב לשרף, אולי לא היה מודח מאימון מכבי ת"א, ואז היה שרף כושל בנבואתו כי בן-שמעון לא ימצה את העונה בקבוצה. האם פרוש הדבר כי לשיטת שרף, "הכל קבוע והרשות נתונה"? כלומר, שרף מוצג, לא כאורקל יווני, אלא כקובע ומפיל גורלות, מלא כל הארץ כבודו, והוא שופט לחסד או לשבט, ויושבי ארץ יכולים רק לקיים את אזהרותיו או לא, ממילא גורלם אינו בידם, ורק השאלה כיצד הם ייראו במעמד הסופי, בבואם לפני שרף השופט.

ובמעבר חד, דן מרגלית (על היחיד שיכול להושיע: מכבי בידים טובות, עמוד 33):

אבי נמני הוא המותג והסמל שלנו, הצהובים.

יפה. דן מרגלית ידוע כבר שנים כאוהד שרוף של מכבי ת"א, וגיחותיו לעמודי הספורט מוגבלות לכתיבה על מכבי ת"א, כמעט תמיד מזווית האוהד. עם זאת, הוא אינו שוכח להזכיר, למי ששכח, שפה לא מדובר ב"פרשן" אלא באוהד.
ואם באוהד מדובר, זה שמצבו הנפשי תלוי קו-אקזיסטנציאליסטית וסימביוטית במושג הפרה-סוציאלי המכונה "קבוצה" והנה ממשיך מרגלית ותוהה

לעזאזל, מדוע אני מציק לעצמי בשאלות שאין להן תשובה?

ובבנין ישראל ננוחם.

לאן נעלם הגילוי הנאות?

לקוראי "ישראל היום" שלום. לצערנו, מטור הפרשנות של שלמה שרף ("צרות בצהוב – לאן נעלם אבי נמני?" עמ' 39) הושמטו מספר פסקאות בדרך אל הדפוס. להלן הההשמטות:

לסעיף 1:

מגיע שאפו ענק לקרית שמונה על הנצחון אתמול…איזי שירצקי מאושר לא פחות מאשר בעונה שעברה"

יש להוסיף:

גילוי נאות: מאמנה של קרית שמונה בעונה שעברה הוא רן בן-שמעון, כיום מאמנה של מכבי ת"א, שממנה פוטר שלמה שרף בשנת 2000 לאחר שלושה מחזורים עקב סכסוך מתוקשר עם אבי נמני.

לסעיף 2:

למועדון הזה [מכבי ת"א] בעיות עמוקות יותר מאשר בעיית המאמן. לי לא ברור מה האחריות של הטפלון הנצחי – אבי נמני – על הכשלון. מי אחראי על הבנייה?

יש להוסיף:

גילוי נאות: אבי נמני, כיום מנג'ר מכבי תל אביב, הוא השחקן שבעקבות סכסוך עמו פוטר שלמה שרף מאימון מכבי ת"א בשנת 2000 לאחר 3 מחזורים

לסעיף 4:

מכבי היא מועדון מקולל. גם עזיבתו של לוני הרציקוביץ' לא פתרה את הבעיה

יש להוסיף:

גילוי נאות: לוני הרציקוביץ' היה הבעלים של מכבי ת"א בעונת 2000-2001 בה פוטר שלמה שרף מאימון הקבוצה לאחר 3 מחזורים עקב סכסוך עם כוכב הקבוצה, אבי נמני. שרף והרציקוביץ' אף תבעו זה את זה על תשלומי פיצויי פיטורין (שרף) הוצאת דיבה ופגיעה בהשגי הקבוצה (הרציקוביץ')

לבסוף, לסעיף 6:

[על לותר מתיאוס] מעניין מה חושבים השחקנים על מאמן שמאחר למשחק

צריך להוסיף:

גילוי נאות: שלמה שרף, בתקופתו כמאמן נבחרת ישראל נהג להביע את דעתו על שחקניו בתקשורת, לרבות הדחתו של השוער רפי כהן בשידור חי לאחר ההפסד 2:1 לנבחרת ספרד. גם שחקנים אחרים זכו לתיאורים מחמיאים ממנו (את טלקר כינה "מוביל ירקות"). לאחר שהסתיימה קריירת האימון שלו בנבחרת ובליגת העל, המשיך לזכות אותנו בכינויים צבעוניים כדוגמת "הייתי שם אותו בכלוב ושולח לניגריה" – על איבזיטו אוגבונה, אז חלוץ הפועל ת"א. מעניין מה חשבו שחקניו של שרף בזמן שהיה מאמנם.

גילוי נאות: כותב שורות אלה אינו סובל לא את מכבי תל אביב, ולא את מאמנה, רן בן-שמעון, וגם אינו מחסידי אבי נמני. אבל הגיע הזמן שיסבירו לשרף שעם כל הכבוד, את מכבי תל-אביב או שלא יפרשן, או שיציין את הקשר שלו לקבוצה.
ובבנין ישראל ננוחם.

ישראל איום

החינמון "ישראל היום", מצליח להשחיל בשני מקומות שונים ידיעה די זהה על לחם "אריאל". ההתייחסות הראשונה היא בעמוד 25, מדור הכלכלה, והשנייה בעמוד 29, אותו מדור. האם:
א. עורך מדור הכלכלה לא ממש סגור על מה מופיע איפה
ב. אין עורך למדור והכל נכנס
ג. יש לחינמון אינטרס לדחוף את הסיפור

בתשובתכם, שימו לב כי מדובר בידיעה בעלת אופי פרסומי/צרכני – מדובר במוצר חדש – וכן לאופי הכללי של העיתון.

לגבי אופיו של העיתון, ניתן להעזר בידיעה הבאה:

בג"ץ פסל עתירה לשלול את אזרחותו של ח"כ לשעבר עזמי בשארה החשוד במסירת סודות מדינה לחיזבאללה בזמן מלחמת לבנון. הסיבה לדחיית העתירה: לא קיים חוק על פיו ניתן לפסול פנסיה לח"כ שעבר עבירה בטחונית, וחוץ מזה הסמכות לפסילת אזרחות מצוייה בידי משרד הפנים (אליו לא פנו העותרים) וחוץ מזה, עדיין לא הוגש כתב אישום כנגד בשארה.

עד כאן העובדות (המופיעות בכתבה), הכותרת?

חשוד בסיוע לאויב – וימשיך לקבל פנסיה
בימין זועמים: "בושה שבג"ץ נותן את ידו למחדל"

מאוחר יותר, בעמוד 38, מתפרסם טור מאת אדם בשם שמעון צ'רנוחה, המכונה "מי זה?" שכותרתו "להרעיב את השבעים: רוצה לתקן את בית"ר ירושלים". הטור, כיאה למשנה סדורה, מפרט את הסיבות לכשלון, מנמק ואף מציע פתרונות לרוב. לדוגמה, על התנהלות המאמן:

יצחק שום מפגין חולשה וחוסר מנהיגות, מרגישים את זה בשפת הגוף שלו וזה מקרין על השחקנים. הוא איבד את האוטוריטה שלו אחרי התבוסה באירופה והיה צריך להתפטר אחרי המשחק בפולין ולא להיאחז בקרנות המזבח.
שמות כישרון ויכולת לא מבטיחים ניצחון. רק שילוב של יעילות, רצון, לחימה, הקרבה, שאפתנות ודבקות במטרה – זו הנוסחה המנצחת.

או במילים אחרות – יא וואראדי.
הבטחה: אם אי פעם תהיה בבעלותי קבוצת כדורגל, ולאחר שיושלם הסגל המקצועי והניהולי, יבוצע הנוהל הבא.
ראשית, הגדרת סמכויות ברורה לכל אחד ואחד, מי יושב איפה, ועושה מה, ומי מעל ומתחת מי. ושנית, הודעה לכל הנוגעים בדבר: למאמן יש סמכות וגיבוי מלאים, גם אם נרד ליגה. ולאחר מכן, שלום ולהתראות בעונה הבאה. הצלחה מובטחת. בבית"ר, בה יציבות המערכת היא פועל יוצא של מצב רוחו של הבעלים, אין לאף גורם יכולת לדעת מה הסמכות שלו ומה מרווח הטעות שלו. התוצאה, כנהוג במחוזותינו, היא זלזול מופגן של השחקנים, שגם בימים רגילים לא סובלים מהשקעת יתר, ואובדן סמכות של צוות האימון. וכבר שנו חכמים: קל יותר להחליף מאמן מאשר 22 שחקנים.

ומעבר לכך, סיסמאות גם לא מנצחות משחקים. הלאה:

לגבי גאידמק, אני חושב שהוא נכשל בבחירת היועצים המקצועיים שלו והמינויים שלו בבית"ר. הוא הלך על יחסי ציבור ולא על מקצוענות, והראיה לכך היא שאנשים לא מקצועיים ניהלו את המערכת.

קורס מזורז ברטוריקה, לוגיקה ותחביר יעזור כאן?
נניח כי כוונת המשורר היא "והתוצאה היתה ש" ולא "הראיה לכך". עדיין, אם אכן "הלך" גאידמק על צוות יחצ"ני ולא מקצועי, ואכן זכה לקבל שירות יחצ"ני ולא מקצועי, הרי שכלל לא נכשל בבחירתו, נהפוך הוא.

ולפני סיום, מילה טובה:

כדורגל זה משחק שצריך לרוץ בו הרבה ומהר… מאמן הכושר, דרור שמשון, נכשל עם תוכנית האימונים. לא ייתכן שאחרי שני מחנות אימון באירופה… הקבוצה בכושר גופני ירוד. לא יכול להיות שהמרחק בין הבלם האחורי לבין החלוץ המרכזי יהיה 70 מטר כאשר בכדורגל המודרני המרחק צריך להיות מקסימום 40 מטר

תכל'ס, צודק. המרחק בין ההגנה להתקפה צריך להתייצב על כ30 – 40 מטר כאשר המרחק בין השחקנים הקיצוניים לא יכול לעלות על 40 מטר. אלא מה? נראה אותך מריץ את השחקנים.
לגבי הקטע הקודם של מה הייתי עושה? לא בדיוק נכון. עוד דבר שהיתי עושה, לו הייתי בעל קבוצה, היה להודיע לכל השחקנים כי מהיום, ובמשך כל יום, 2 אימונים, אחד כושר, אחד כדורגל + ריצה יומית. מי שיזייף, יעוף, ואפילו במחיר של להשאר בלי סגל. אין שום הצדקה לכך ששחקן המרוויח עשרות ומאות אלפי שקלים בעונה לא ישקיע את המינימום שמשקיע כל ספורטאי אחר בעולם. ריצה של מס' קילומטרים בבוקר + אימון כושר, ואימון כדורגל בצהריים במשך 6 ימים בשבוע הוא מחוייב המציאות. לא סתם שחקנים רצים מהר חזרה מאירופה, שם מכריחים אותם לרוץ. אם צ'רנוחה יצליח להריץ את שחקני בית"ר, או שחקני איזו שהיא קבוצה בארץ, כל הכבוד לו. עד אז, שמענו.

ולסיום:

לסיום רציתי לומר שיש לי את הרצון, הידע והיכולת להפוך את בית"ר לקבוצה עם לחימה, שאפתנות ומחויבות לסמל, כמאמן בצוות המקצועי.

ואני רציתי לומר שיש לי את החזון, המחוייבות והאמונה במר צ'רנוחה, ולו רק לראות את הפנים שלו אחרי ששחקני בית"ר ידשדשו את דרכם לעוד הפסד. ובבנין ישראל ננוחם.