מעבר לתוכן

ובכלל, דומה שטורי הדעות ב"ישראל היום" הופכים מעוד וריאציה על זה שצועק ביציע למעין מדור ספרותי-נסיוני בו הכותבים חולקים עמנו סירה השטה במורד זרם התודעה שלהם.

רק אתמול התרעמתי על הפרשן שלמה שרף שמרשה לעצמו לבקר את מוסדות הקבוצה מכבי תל-אביב בלי גילוי נאות על עברו בקבוצה, והנה שרף שוב מנתח את עלילות הקבוצה, וראו זה פלא, גם הפעם (על הסיטואציה הבעייתית של נמני: מספר 8 חשוף בצריח – עמוד 33) אין תזכורת לעבר המשותף. ולמרות שהפעם חורג שרף ממנהגו ואף מאחל הצלחה למאמן-מנג'ר החדש של מכבי ת"א, אבי נמני, עדיין הטעם המר נותר בפה, אלא שמהר הוא נפלט מהתודעה בשל התנסחויותיו המוזרות של שרף:

רן בן שמעון הלך הביתה כי הוא טעה …
גיז'רמו ישראלביץ שבו הוא ממש התעלל כשהציב אותו כמגן שמאלי – עמדה בעייתי שעליה הוא הוזהר, אבל בחר להתעלם

הופ! מעניין. האם מדובר פה בסקופ מבית מדרשו של שרף? האם הוזהר בן-שמעון ע"י גורמים בהנהלת מכבי ת"א שלא להציב את ישראלביץ' בעמדת המגן השמאלי, ובשל סירובו להיכנע פוטר? או שמא בחוזהו של ישראלביץ' היה סעיף שבו התחייבה מכבי ת"א שלא להציבו בעמדה זו, והמזהיר הוא עורך דינו של השחקן?

או שמא המזהיר הוא שרף עצמו, בתפקידו כנביא בשער?

וכפי שצפיתי לפני פתיחת העונה, הוא לא מסיים אותה במכבי

בלי קשר לתחביר המוזר, הרי שפסקה זו בהחלט מלמדת על החשיבות העצמית שאותה מייחס לעצמו שרף. לא רק שהוא טופח על שכמו ושמח בנפילת רעו, ולו רק כדי לשבח את יכולת ראיית העתיד שלו, הרי שהוא גם מציין "אם היה בן-שמעון מקשיב לי, לא היה עף", כלומר שרף מוצג כמקהלה בטרגדיה היוונית, ודבריו, דברי נבואה ותוכחה.

אבל, אם היה בן-שמעון מקשיב לשרף, אולי לא היה מודח מאימון מכבי ת"א, ואז היה שרף כושל בנבואתו כי בן-שמעון לא ימצה את העונה בקבוצה. האם פרוש הדבר כי לשיטת שרף, "הכל קבוע והרשות נתונה"? כלומר, שרף מוצג, לא כאורקל יווני, אלא כקובע ומפיל גורלות, מלא כל הארץ כבודו, והוא שופט לחסד או לשבט, ויושבי ארץ יכולים רק לקיים את אזהרותיו או לא, ממילא גורלם אינו בידם, ורק השאלה כיצד הם ייראו במעמד הסופי, בבואם לפני שרף השופט.

ובמעבר חד, דן מרגלית (על היחיד שיכול להושיע: מכבי בידים טובות, עמוד 33):

אבי נמני הוא המותג והסמל שלנו, הצהובים.

יפה. דן מרגלית ידוע כבר שנים כאוהד שרוף של מכבי ת"א, וגיחותיו לעמודי הספורט מוגבלות לכתיבה על מכבי ת"א, כמעט תמיד מזווית האוהד. עם זאת, הוא אינו שוכח להזכיר, למי ששכח, שפה לא מדובר ב"פרשן" אלא באוהד.
ואם באוהד מדובר, זה שמצבו הנפשי תלוי קו-אקזיסטנציאליסטית וסימביוטית במושג הפרה-סוציאלי המכונה "קבוצה" והנה ממשיך מרגלית ותוהה

לעזאזל, מדוע אני מציק לעצמי בשאלות שאין להן תשובה?

ובבנין ישראל ננוחם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: